אוחיון נ' עבודות הנדסיות בע"מ

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 23.7.1997.

2.לטענת התובע – בעבר הועסק כנהג אצל הנתבעת. במסגרת עבודתו קיבל לרשותו רכב אשר היה בבעלות הנתבעת. בתאריך האמור, בהיותו בעבודה, אירעה לתובע תאונת דרכים. הודעה על התאונה נמסרה לנתבעת או למי מטעמה. בגין התאונה קיבל התובע טיפול בבית חולים בנהרייה וחתם על התחייבות לתשלום עבור הטיפול הרפואי אותו קיבל. מספר ימים לאחר קבלת הטיפול, מסר התובע את ההתחייבות לתשלום לנתבעת או למי מטעמה, מילא הודעה על האירוע והובטח לו ע"י הנתבעת או מי מטעמה כי לנתבעת כיסוי ביטוחי. כן הובטח, כי הנתבעת תשא בתשלום ההוצאות הרפואיות בגין הטיפול שניתן לתובע בבית החולים. על הנתבעת או החברה המבטחת אותה חלה החובה לשאת בכל התשלומים בגין ההוצאות הרפואיות.

במהלך שנת 2007 החל התובע לתדהמתו לקבל מכתבי התראה לפני נקיטת הליכי הוצל"פ, בהם נטען כי לא הוסדר התשלום לבית החולים. חובו של התובע הועמד על סכום של 3,956 ₪. התובע ערך בירור עם בית החולים והבין כי הנתבעת או מי מטעמה לא שילמו או פרעו את החוב ולא דאגו להסדיר את נושא ההוצאות הרפואיות. משכך, פנה התובע לבית החולים על מנת להסדיר את החוב. ביום 13.3.08 הגיע התובע להסדר עם בית החולים והוסכם כי חובו יעמוד על סך של 1,990 ₪.

סבור התובע כי על הנתבעת או החברה המבטחת אותה לפצותו בגין הסכום ששילם.

3.לטענת הנתבעת – על האירוע חלים דיני ההתיישנות. האירועים המפורטים בכתב התביעה התרחשו בשנת 1997, למעלה משבע שנים לפני מועד הגשת התביעה. בנסיבות אלה, אין לנתבעת יכולת או אפשרות מעשית לזכור או לשחזר את האירועים. יתרה מכך, הנתבעת מבטחת את רכביה ובמידה והאירוע היה מדווח בזמן אמת, היתה חברת הביטוח נושאת בכל העלויות הנדרשות, אלא שהאירוע לא דווח והתביעה הוגשה 11 שנים לאחר ההתרחשות הנטענת. בנסיבות אלה, מנע התובע מהנתבעת לקבל כיסוי ביטוחי לאירוע. עוד נטען, כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת לאחר שהתגלה כי גנב ממנה. בגין מעשיו הוגשה תלונה, הוגש כתב אישום ולמיטב הידוע התובע אף הורשע בפלילים. לנתבעת או מי מיחידיה לא זכור אירוע התאונה. ככל שאכן התרחש האירוע היה על התובע לצרף מסמך להוכיח טענותיו. כן נטען, כי ייתכן והתובע תבע נזקיו מחברת הביטוח של הרכב בו נהג. לא מן הנמנע כי כעת מנסה התובע להתעשר פעמיים. לו היתה נמסרת לנתבעת הודעה, היה בידי התובע עותק של אותה הודעה והתובע אף היה יודע למי מסר את ההודעה. כך אף באשר למסמכים אודות הטיפול שקיבל. בנוסף נטען, כי תיק ההוצאה לפועל נפתח כנגד התובע בשנת 2002 ומכאן היה על התובע לדעת אודות הליכי ההוצאה לפועל בשנת 2002 ולא בשנת 2007.

כך או כך, בהסדר החוב אליו הגיע התובע עם בית החולים, לא נרשם דבר ביחס למקור החוב.

4.בדיון הראשון שהתקיים בפניי העיד התובע כי את כל המסמכים בדבר תאונת הדרכים העביר לנתבעת בהיותה המעסיקה שלו באותה תקופה. התובע הבהיר, כי אין בידיו מסמכים נוספים להוכיח טענותיו. עוד העיד, כי לראשונה נודע לו דבר הליכי ההוצאה לפועל בשנת 2007.

נציג הנתבעת הסביר שאין בידי הנתבעת כל ראיה אודות האירוע ולו היתה הנתבעת מודעת לאירוע, היתה מטפלת בו כבר בשנת 1997.

הדיון נדחה על מנת שהתובע יוכל להמציא ראיות להוכחת טענותיו.

בדיון נוסף הגיש התובע תעודה רפואית וחשבון טיפולים. נציג הנתבעת לא התייצב לדיון ולפיכך ניתן פסק דין בהיעדר הנתבעת.

בדיון נוסף (שלישי במספר) בוטל פסק הדין לאחר שהוברר כי הנתבעת כיסתה את הוצאות התובע ונציגה טען כי לא הבין כראוי את החלטת בית המשפט שניתנה בדיון הראשון.

התובע הסביר שנית, כי אין בידיו ראיות נוספות להוכחת טענותיו. התובע טען, כי לא היה ברשותו רכב פרטי במועד האירוע ואף לא זכר באיזו שעה התרחשה התאונה. עוד העיד, כי נציג הנתבעת העליל עליו עלילות אך אישר כי הועמד לדין פלילי ואף הורשע. לדעתו הדבר נעשה עקב בקשתו להעלות את גובה משכורתו.

מנגד, העיד נציג הנתבעת כי כל רכבי הנתבעת מבוטחים ומדובר בחברה מסודרת. לו היה ידוע לנתבעת על תאונת העבודה, הנושא הכספי היה מוסדר. אף התובע עצמו היה מעורב בתאונות דרכים והנתבעת טיפלה בהן. נטען, כי בעקבות הרשעתו של התובע בפלילים נשללה ממנו הזכות לפיצויים אחרים שהגיעו לו כעובד.

5.נטל ההוכחה בדוננו מוטל על התובע.